על השימוש של כסא גלגלים באוכלוסייה המבוגרת

ישנן שלוש אוכלוסיות עיקריות שנעזרות בכסאות גלגלים כדי להתנייד בשגרה – חולים, מבוגרים או אנשים שנפצעו באורח קשה כך שאינם מסוגלים ללכת עצמאית. בעוד שאנשים אלו או אנשים חולים זקוקים באופן בלתי מתפשר לצורך בניידות, מבוגרים הם קבוצת האוכלוסייה שקשה יותר לשכנע לרכוש כסא גלגלים או חלילה להשתמש בו.

בין הסיבות העיקריות המונעות מאנשים מבוגרים לבקש כסא גלגלים היא הבושה הגדולה שבלהיות מוגדרים כחלשים. אותם אנשים מבוגרים שחונכו בתקופה אחרת, בה נוחות הייתה מותרות וחולשה הייתה לגנאי, אינם רואים בניידות בעזרת כסא גלגלים צורך לגיטימי ומעדיפים למנוע מעצמם את הנוחות כדי לשמר איזושהי תפישה.

הבעיה מתחילה כאשר אנחנו – בני המשפחה – צופים בהם נאנקים בכל קימה או ישיבה, שלא לדבר על הליכה, דואגים במשך כל השעות שהם נמצאים לבד, ועצובים על כל החוויות שהם מפספסים בשל הקושי בתזוזה שהם חווים דרך קבע. מנגד, הם מתעקשים שהם מעדיפים לחיות כך ולא לשתף פעולה עם ‘הקדמה’ (למרות שכסאות גלגלים הם לא מוצר חדיש בכלל, אלא רעיון ותיק שמשתכלל עם השנים).

ריכזנו עבורכם מספר נימוקים שאולי יסייעו לכם בשיח על כסא גלגלים מול המבוגרים, כדי שגם במשפחה שלכם אף אחד לא יישאר בחוץ:

• “ככה אני מפעיל את הגוף”

כאשר אדם צריך כסא גלגלים אך מסרב להשתמש בו, הוא אינו מעקש על חיזוק הגוף, אלא הוא מעייף ומחליש אותו. ניתן לבצע שגרת אימונים מסודרת כד לשמור על הגוף, אך אין סיבה להתעמר בו.

• “לא חסר לי כלום”

ומה עם כל החוויות שאת מפספסת סבתא? כל הטיולים והמראות שאת לא יכולה לראות כי את לא יוצאת החוצה? כל הדברים היפים שמקיפים אותנו אבל נמצאים במרחק של יותר מ-10 צעדים?

• “זה לא בשבילי”

כיום יש מגוון רחב מאוד של כסאות גלגלים מכל הסוגים אשר מתאימים במבנה לכל גוף או בעיה. אין סיבה לחשוב שכסא גלגלים הוא נחלתם של אנשים ספציפיים – יש כסאות סטנדרטיים, אחרים רחבים יותר, כאלו שמצוידים באבזור מתקדם יותר וכן הלאה.